גזר דין בתיק ת"פ 1735-09

         הרקע

1.      הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירת שבל"ר, לפי סעיף 413ג' לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובעבירה של נהיגה ללא מלווה, לפי סעיף 12(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961, בכך שביום 26.10.08 סמוך לשעה 06.00 הוא לקח את מפתח רכבו של אלדד כהן מתיבת דואר בה נמצא, ברחוב שבתאי בירושלים ללא רשות בעל הרכב, ונסע ברכבו של אלדד כהן מסוג הונדה שכורה, ללא רשות מחזיק הרכב לכיוון טבריה וחזרה לירושלים, כשבאותן הנסיבות הוא הסיע 5 נוסעים ללא מלווה במושב לצידו בניגוד לנדרש, על אף שהיה נהג חדש.

טיעוני המאשימה לעונש

2.      הנאשם יליד 90', ביצע את העבירות בעת היותו קטין וזו הסתבכותו יחידה עם החוק. מנגד, הוא לא לקח אחריות על מעשיו, וביהמ"ש קבע בהכע"ד כי הנאשם שיקר מס' פעמים וניסה להדיח את העד אלדד כהן שהעיד בעניינו, ותיאם אתו גרסאות כדי לכסות על מעשיו (בעמ' 27 פסקה ג' להכעה"ד). יתר על כן, לפי תסקיר שירות המבחן הנאשם אינו מוכן לקחת אחריות על מעשיו ואינו מבין את חומרת העבירה וחומרת מעשיו.

3.      מעבר לעובדה שהנאשם נהג ברכב ללא רשות בעליו, נודעת חומרה לכך שנמנע לנסוע עם מלווה על אף דרישת החוק, נסע מרחק גדול מאד מירושלים לטבריה וחזרה, על כל הסיכון הנובע מכך, והסיע נוסעים מעבר למס' הנוסעים שהיה רשאי להסיע על פי חוק, ובכך העצים את הסכנה שנשקפה ממנו, שכן הרציונל לנהיגה עם מלווה ולהגבלת מס' הנוסעים נועד לצמצם את הקטל בכבישים.

4.      ביחס להרשעה, הכלל הוא כי מקום בו נקבע כי נאשם עבר על החוק, יש להרשיעו, פרט לחריגים שנקבעו בפסיקת ביהמ"ש העליון, שהראשון בהם הוא כי הנאשם יקבל אחריות על מעשיו. ואולם בענייננו לא רק שהנאשם לא היה מוכן לקבל אחריות על מעשיו הלא חוקיים, אלא אף עשה מעשים שנועדו לכסות עליהם. בנוסף, הנאשם לא הצביע על פגיעה תעסוקתית קונקרטית הצפויה לו מהרשעתו, שכן הוא עובד ועוסק בשיפוצים, ולא ברור כיצד תפגע הרשעה בעיסוקו זה.

5.      בנסיבות אלה ונוכח העובדה כי הנאשם אינו יכול לבצע של"צ, עפ"י תסקיר שירות המבחן, עותרת המאשימה כי ביהמ"ש יטיל על הנאשם מאסר על תנאי על העבירה בה הורשע, קנס בסך 3,000 ש"ח ופסילה מלהחזיק רישיון נהיגה או שלילתו לחלופין, לתקופה שיקבע.

          טיעוני ב"כ הנאשם לעונש

6.      יש להימנע מהרשעת הנאשם ולהסתפק בהטלת של"צ ללא הרשעה מהנימוקים הבאים:

         ראשית, כב' השופט צור, שהכריע את דינו, הגיע למסקנות כי חברו של הנאשם ששכר רכב מחברת 'אוויס', השאיר בתיבת הדואר את המפתחות שהנאשם לקח ונהג ברכב, מסקנת ביהמ"ש שמשום שמדובר ברכב שכור, לא יכול היה החבר לתת רשות לנאשם להשתמש, ולכן המצב עונה על הגדרת השבל"ר, הינה מסקנה משפטית, שככזו מצדיקה להימנע מלהרשיע.

שנית, הנאשם ביצע את העבירה כשהיה קטין, היום הוא בגיר, ללא תיק פלילי נוסף. אילו היה קטין בעת הכרעת הדין, קרוב לוודאי שלא היה מורשע. אמנם הנאשם עוסק בשיפוצים, אך החברה החרדית עוברת שינויים מפליגי לכת, ובחור שבגיל 21 אינו מוצא עצמו באופן תדיר בעולם הישיבה, ימצא עצמו בצבא עפ"י חוק טל, ובהמשך בלימודים אקדמיים. בדעת הנאשם ללמוד באחת המכללות בארץ ואולי משפטים, אך טרם החליט באיזה מקצוע. אם אכן ילמד משפטים, ההרשעה תפריע לו.

7.      אשר על כן עותר הסניגור כי ביהמ"ש יטיל על הנאשם של"צ, יימנע מהרשעתו, ויטיל עליו תרומה כספית לעמותה כלשהי,כביטוי למעשיו.

התסקיר

8.      מהתסקיר עולה כי הנאשם רווק כבן 20, תלמיד ישיבה המתגורר בבית הוריו בירושלים, מנהל אורח חיים תקין, התחנך בעולם הדתי חרדי, עם גבולות וכללים ברורים ולעיתים נוקשים. הגם שאינו בעל דפוסים עברייניים, הוא נוטה לבדוק גבולות ולעיתים אף לחצותם, כפי שבא לידי ביטוי במעורבותו בעבירה הנוכחית. מגיל 16 נוהג לעבוד בעבודות מזדמנות בעת חופשות הלימודים. באשר לעבירת השבל"ר הנאשם אינו לוקח אחריות לביצועה, לטענתו הוא נהג ברכב שהשאיל ממעסיקו לעבודה, אך משום שנתפס נוהג בהיותו נהג צעיר שהסיע יותר משני נוסעים בניגוד למותר, נלחץ ושיקר כשאמר לשוטר כי לקח את הרכב ללא רשות.

9.      שירות המבחן אמנם סבר כי ניתן לסיים את ההליך בהטלת של"צ ללא הרשעה, אך לאור העובדה שהנאשם אינו מודה בעבירה המיוחסת לו ולכן אינו מוכן לבצע עונש על מעשה שלא עשה, ובכוונתו לערער על הכרעת הדין, נמנע שירות המבחן מהמלצה בעניינו.

דיון

10.  מהכרעת הדין עולה כי הנאשם שיקר בביהמ"ש וביהמ"ש לא האמין לו. הנאשם מנגד אינו נוטל גם עתה אחריות על מעשיו בעבירת השבל"ר, והתסקיר מבטא יחד עם הכרעת הדין כי הוא נוקט בדרכים מניפולטיביות, בין בפני השוטר, בין בביהמ"ש ובין בפני שירות המבחן. לפיכך לאור אי נטילת אחריותו וסירובו לבצע של"צ, נמנע שירות המבחן מהמלצה בעניינו.

11.  אין להקל ראש בעבירת השבל"ר, אך מעבר לכך שהנאשם נהג ברכב ללא רשות בעליו, עולה חומרה משמעותית ממעשיו כשנמנע ביודעין לנסוע עם מלווה על אף דרישת החוק, ולא די בכך אלא הוא נסע מרחק גדול מאד מירושלים לטבריה וחזרה, על כל הסיכון הנובע מכך, ואף הסיע נוסעים מעבר למותר, ובכך העצים צעד אחר צעד, בכל שלב את הסיכון שנשקף ממעשיו האסורים, ואת התנערותו מאחריות למנוע סכנה ברכב כלפי משתמשי הדרך והנוסעים באשר הם. הנאשם טמן ראשו בחול מפני שרשרת איסורים חמורים, שהסיכון הנשקף מהם הוא פגיעה בחיי אדם.

12.  בנסיבות אלה, ומאחר וגם בשלב העונש הוא אינו לוקח אחריות על מעשיו, נדרשת לגביו הצבת גבולות ברורה של הימנעות מפני ביצוע מעשים אסורים עפ"י החוק, במסר של הרשעה, ואין לפני נסיבות המצדיקות ביטולה. יתרה מכך, הנאשם לא הרים את הנטל להראות כי נשקפת לו פגיעה מהרשעתו. אמירתו הכללית בעלמא כי הוא עלול להיפגע, אינה מספקת כדי להוכיח פגיעה ממשית כשהוא עצמו עדיין אינו יודע אפילו לאן פניו מועדות. מדובר בענייננו באינטרס ציבורי שנועד להגן על חיי אדם, ולפיכך אני מותירה את הרשעת הנאשם על כנה.